דוריקו ו־ רביעיית מיתרים מס' 1 (1985)

כמו רבים מהמלחינים, במהלך השנה האחרונה מצאתי את עצמי נאלץ ללמוד תוכנת תיווי חדשה – Dorico. במשך למעלה מ- 30 שנה התרגלתי להלחין באמצעות Finale והנה הם החליטו לסגור את החברה, ונתנו דיל טוב לעבור לדוריקו. אני מוכרח להודות שהמעבר הזה לא קל בכלל, והיו לא מעט רגעים בהם התחרפנתי ונראה לי שדוריקו פשוט מנסה להטריף אותי, ולא מסוגלת לעשות אפילו את הדברים הפשוטים ביותר. זה היה מאוד מתסכל, כי אני מלחין באמצעות התוכנה, לא רק מעתיק תווים. אולי 80% מההלחנה שלי נעשה מול המסך, ועוד 10% מול הדף, ועוד 10% ליד הפסנתר. בעצם, יש עוד חלק נכבד של הלחנה בהליכה, ובמחשבה, ואפילו בשינה, אבל זה כבר קשה לכימות. כך שהקשר האינטימי עם התוכנה מהווה מרכיב מהותי בתהליך ההלחנה, ובמקום להיות עסוק במוזיקה נאלצתי להתעסק בלחפש פתרונות לשאלות טכניות לגמרי שדוריקו נראה שלא מסוגל לספק. הייתי קרוב לייאוש, כמעט הסכמתי לרעיון שאמשיך להשתמש בפינלה עד כמה שניתן. טיוטוריאלז וסרטונים לא ממש עשו את העבודה. על פניו דוריקו קלה וידידותית, אבל לא למי שרגיל לעבוד בצורה אחרת!

אז צץ בי רעיון, אולי לשנות גישה, לא לקפוץ ישר להלחנה – את היצירות האחרונות לסיים לכתוב עוד בפינלה – ובמקביל לתרגל רק את התיווי, ולא סתם לקחת יצירות להעתיק, אלא לקחת את היצירות הוותיקות ביותר שלי, מראשית שנות ה- 80, כאלו שלא זכו בכלל לתיווי דיגיטלי אלא נכתבו לחלוטין בכתב יד. התירגול הזה איפשר לי מפגש מחודש עם היצירות שלי, ובעצם עם עצמי, לפני 40 שנה.

תקופת הלימודים שלי עם צבי הרי נדל הניבה כמות אדירה של יצירות, ב- 4 שנים הלחנתי יותר יצירות (בכמות ובמשך) מאשר אולי ב- 20 שנה הבאות. היו לכך מספר סיבות, זה כנראה עניין לפוסט נפרד. מאפיין חשוב לתהליך היצירה היה שכולו נעשה מול דף התווים ולא ליד הפסנתר. גם בבית וגם בשיעור. זה חייב אותנו להישען מאד על השמיעה הפנימית (בעיקר של נדל, ובהדרגה גם שלי ) ולגלות ביטחון בתהליך הכתיבה. כיום אני כבר לא מסוגל לכתוב כך. התרגלתי להתפנק בתוכנת התיווי. מהר מאד אני עובר מרעיונות די אבסטרקטיים על הדף למימוש בתוכנה, מתלבט ומוחק (לא במחק...) וכותב מחדש וכו' באופן שבכתב יד יכול להיות סיוט, וגם נעזר בהשמעת המוזיקה מהמחשב (וגם על כך, על הפלוסים והמינוסים אפשר לכתוב פוסט בנפרד).

כשהיה צריך, הלכתי לספריית ביאליק להכיר פרטיטורות קלאסיות ומודרניות, ולעתים גם לקנות פרטיטורות ונייר תווים בשטיינר וכדומה. כיום, כמעט הכל נמצא ב- IMSLP ואתרים נוספים באינטרנט.

זה מה שמעביר אותנו ליצירה רביעיית מיתרים מס' 1 שהלחנתי בשנת 1985 והיא אחת היצירות שהכנסתי לדוריקו לאחרונה. כשהסתכלתי בפרטיטורה שלי (ראו בוידאו השני המצ"ב) די הופתעתי להיזכר עד כמה היא נקייה ומפורטת. קדמו לה, אמנם, שלוש גרסאות כולל מחברת טיוטה ראשונה, מחברת העתקה לנקי (לפני השיעור), ומחברת נקי בעיפרון אחרי תיקונים, כל זה לפני גרסת הדיו על דפי התווים הגדולים (כל המחברות שמורות אצלי), ובכל זאת זה מפתיע לחשוב על זה שאף צליל מהמוזיקה לא נשמע באופן פיזי. אולי פרט להימהומים קלים בזמן ההתבוננות בתווים... הכל היה בעיניים ובשמיעה הפנימית. גם בפסנתר, כאמור, לא השתמשנו. כשנדל היה קורא את התווים האצבעות שלו היו נעות כאילו הוא מנגן אותם בפסנתר, וכך לגשת לפסנתר באמת כבר לא היה צורך. נדמה לי שגם אני קצת אימצתי לעצמי את ההרגל הזה.

כשנגמרה ההלחנה, צילמתי את התווים בדפי A3 גדולים, והכנסתי למגירה, ובזה זה (כמעט) נגמר, כמו עם עשרות יצירות אחרות.

עברו מספר שנים, ובשנת 1991 הגעתי ללימודי תואר שני בקומפוזיציה באוניברסיטת בוסטון, ואחד הדברים הראשונים שעשיתי היה סוף סוף לקנות את המחשב הראשון שלי: תואם PC מבוסס על פנטיום 386 עם דיסק קשיח של 20 מגה בייט בלבד! (לא ג'יגה ולא טרה...בערך מיליונית ממה שיש לי עכשיו). הצטיידתי גם במודול Roland sound canvas (עדיין יש לי אותו) שאיפשר נגינה של דגימות טובות של כל כלי התזמורת באמצעות חיבור כבל midi למחשב. עוד לפני שהיתה לי את תוכנת התיווי Finale כבר היתה לי תוכנת cakewalk שאפשרה נגינת מוזיקה בערוצי מידי מרובים, וניגנתי לתוכה את רביעיית המיתרים הראשונה. אני עדיין זוכר כמה התרגשתי לשמוע את הביצוע "החי" מהמחשב, זה נשמע לי אז אפילו יותר טוב ממה שדימיינתי באוזן הפנימית שלי.

כעבור כמה חודשים הזדמן לי לקבל חזרת קריאה של הרביעייה, ע"י הכנרת והמורה ביילה קיז ותלמידיה. זה אמנם ביצוע רחוק מלהיות מוכן לקונצרט, אבל מספיק טוב בשביל להרגיש את היצירה ולהבין שהתווים ההם שכתבתי בכתב יד באמת ניתנים לביצוע ע"י רביעייה אמיתית, ואפילו בחזרה אחת של פחות משעה אפשר להצליח לבצע ולשמוע את המוזיקה.

אתם מוזמנים להאזין למוזיקה ולצפות בתווים בשתי גרסאות. האחת גרסת דוריקו המודרנית, והשנייה גרסת הווינטאג', מה יותר יפה ?

אינני יודע אם היצירה הזו תזכה אי פעם לביצוע הבכורה שלה, אבל לפחות יש לנו סיפור.

אוסיף כמה מילים על היצירה עצמה:

רביעיית המיתרים מס' 1 חוברה בשנת 1985 ומורכבת משלושה פרקים, כולם בנויים בצורת השיר התלת־חלקי (א־ב־א). היצירה עושה שימוש בטכניקות ייחודיות שפיתח מורי, צבי הרי נדל, עמו למדתי באותה תקופה. הפרק הראשון, מהיר וסוער (Allegro con fuoco), מבוסס על שיטה כרומטית ייחודית שכונתה “טכניקה סמיטונלית היפר־הרמונית”. הפרק השני, איטי ברגש (Andante Espressivo), בנוי על הרמוניה פנטטונית, ואילו הפינאלה משלב שני מחולות מנוגדים: טרנטלה (Alla Tarantella), הכתוב במודוסים מיקסולידי ואאולי הופכיים, ו־ בולרו (Alla Bolero), החוזר לטקסטורה הכרומטית הסמיטונלית ומפתח את המוטיב הראשי של הפרק הראשון. היצירה נוגנה בקריאה ראשונה בשנת 1992 באוניברסיטת בוסטון על ידי הכנרת והמורה ביילה קיז ותלמידיה, אך טרם בוצעה בפומבי. משך היצירה כ־ 10 דקות. פורסם לראשונה בדף הפרטי שלי בפייסבוק — אפשר להצטרף לדיון בפוסט המקורי.

דוריקו - תיווי והדמיה

כתב יד והקלטה חיה מ- 1992